זיהום קרקע ומים כעוולה נמשכת Ground and Water Pollution and the Continuous Violation Doctrine

תקציר בעברית: בימים אלו נדון הערעור בביהמ"ש העליון בבקשת האישור לתובענה ייצוגית בעניין רותם נ' טל, אשר הוגשה בגין זיהום מתמשך של מי תהום ושמורת עין בוקק. העניין מעלה סוגיה הרת גורל, אשר חוזרת במקרים רבים בארץ ובעולם, והקביעה בה צפויה להשפיע על המשפט הסביבתי והאפשרות להגשת תביעות בגין זיהומים. הזיהום, בעיקר של קרקע ומים, מאופיין בתקופת חביון ארוכה, בגילוי מאוחר ובקשיי איתור. זיהום עשויי להיפלט במשך זמן רב, לחלחל גם לאחר הפסקת הפליטה ולהגיע למקומות מרוחקים. הדין בישראל טרם הכריע בנושא וברקע כך תביעות רבות בגין זיהום, גם אחרי שיצליחו להוכיח את כל רכיבי העוולה הנדרשים, עדיין עלולות להידחות מחמת התיישנות, לולא תוכר העוולה כנמשכת. אופיו הנחבא של הזיהום, השיקולים המצדיקים הכרה בזכות הציבור לתבוע במקרי פגיעה בקניין הציבורי, הפסיקה הקיימת בארץ אשר מכירה בחשיבות ההגנה על הסביבה ומספקת מצע להכרה בזיהומי קרקע ומים כעוולה נמשכת, וההשוואה לספרות ולדין מארה"ב, כולם מצדיקים ומאפשרים את ההכרה במקרי זיהום אלו כעוולה נמשכת ובכך יכולים למנוע דחיה של תביעות מוצדקות אלו